<h1>שו"ת הרשב"ש סימן רע"ד</h1>
<h2>דף מד:</h2>
ובר מן דין ומן דין אין ראוי לשתות ברבים, שהרי אמרו במסכת בכורות פרק מומין אלו [מ"ד ע"ב] משתינים מים בפני רבים ואין שותין מים בפני רבים. והטעם לפי שכשהוא משתין בפני רבים הוא נזהר מלאו דלא יהיה בך עקר ועקרה, כדאמרינן התם שהמשהא את נקביו הוא נעשה עקר מפני שהם שני נקבים אחד מוציא שתן ואחד מוציא שכבת זרע ואין ביניהם אלא כקליפת השום ובשעה שאדם נצרך אם ניקבו זה לתוך זה נמצא עקור כדאיתא התם. ובפרק הערל [יבמות ע"ו ע"א] אמרינן ניקב פסול נסתם כשר וזהו פסול שחוזר להכשירו, כלומר אם ניקב קרום זה הוא פסול לבוא בקהל כמו כרות שפכה שאסור לבא בקהל. ובפרק הבא על יבמתו מוכח דמשום שהיית נקביו נעשה עקור, דאמר רב אחא בר יעקב שתין סבי הוינא וכלהו איעקור מפרקיה דרב הונא לבר מאנא, כלומר מפני שהיה רב הונא מאריך בדרשותיו והיו הם צריכים לנקביהם והיו בושים לצאת ונעשו עקרים, ור' אבא בר זבדא ורב גדל ורבי חלבו ורב ששת כלהו איעקור מפרקיה דרב הונא. וגם כשמשתין בפני רבים נזהר מלאו דלא תשקצו את נפשותיכם [ויקרא י"א], כדאמרינן במסכת מכות בפרק אלו הן הלוקין [ט"ז ע"ב] המשהא את נקביו עובר משום בל תשקצו והביאו הריא"ף ז"ל במסכת ברכות בפרק מי שמתו [י"ד ע"א]. ואע"פ שהוא גנאי להשתין ברבים אבל לישמר משני לאוין שפיר דמי, וניחא ליה דליכסיף בהאי עלמא ולא ליכסיף בעלמא דאתי, מה שאין כן בשתיית המים שיש גנאי ואינו נשמר משום לאו.
